ביהמ"ש דחה בר"ע על ההחלטה כי יש להחיל את הלכת השיתוף על המוניטין שצבר המבקש כעו"ד

1.        זוהי בקשת רשות לערער על חלק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגניות הנשיא א' קובו ומ' רובינשטיין והשופטת ש' דותן), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ג' גרמן).

2.        המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1972 ולהם שני ילדים. בתחילת שנת 1993 עזב המבקש את הבית ומאז שנת 1994 מתנהלות בין הצדדים התדיינויות משפטיות. בשנת 2002 ניתן פסק דין לטובת המשיבה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הדיון בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך בחינה עובדתית ספציפית של מספר סוגיות רכושיות. בית המשפט לענייני משפחה אשר אליו הוחזר הדיון קבע כי המבקש הוא בגדר "מעין מורד", בהתאם להגדרות הפסיקה בעניין זה, ולכן אינו זכאי לפירות נכסי אשתו המשיבה ואין לקזזם מחיובו במזונותיה. אשר להלכת השיתוף במוניטין שצבר המבקש, עורך-דין במקצועו, קבע בית המשפט כי פתיחת משרדו של המבקש שנתיים לאחר הנישואין, התפתחותו לרמה גבוהה והפיכתו לנכס ופוטנציאל להכנסה במשך עשרים שנות נישואי בני הזוג, מביאים למסקנה כי המשיבה זכאית לקבל את חלקה במוניטין המשרד. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה עבדה בפועל במשרד וסייעה למבקש במשך שנים רבות בקידומו ובהגדלת הכנסותיו ללא תמורה וכי תמיכתה זו גם איפשרה למבקש להוציא ספר בתחום התמחותו, אשר העלה את מעמדו בתחום בו הוא עוסק. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי המבקש יצר לעצמו מוניטין נכבד בתקופת הנישואין וכי בהתאם להלכה הפסוקה, יש להחיל את הלכת השיתוף על המוניטין שצבר.

3.        המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בין היתר, טען המבקש כי המוניטין שצבר הוא זה "המשלם" למשיבה את דמי המזונות וכי ממנו גם התפרנסה המשיבה בעבר, ולכן לא היה מקום להחיל את הלכת השיתוף גם על מוניטין זה. כן טען המבקש להפליה ולחד-צדדיות בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש השיג אף על גובה ההוצאות שנפסקו נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שקבע כי בנסיבות העניין ומשהערכאה הדיונית דנה באופן מפורט בטענות הצדדים, שקלה לגופן את הראיות שהובאו בפניה וקבעה את ממצאיה על סמך ראיות אלו, אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו על-ידה. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש בדבר הפליה ומשוא פנים וכן השית על המבקש הוצאות.

           מכאן הבקשה שבפניי.

4.        המבקש צמצם את בקשתו למספר עניינים משפטיים: ראשית, הוא מבקש להורות כי הקביעה כי הינו בחזקת "מעין מורד" נתבטלה. שנית, ולחילופין, טוען הוא כי יש לאפשר את העדת בנו בעניין זה, כפי שביקש בשלב הערעור. שלישית, מבקש הוא לקבוע כי הקביעה לפיה חזקת השיתוף בין בני זוג חלה גם על המוניטין של משרדו בטלה, וזאת בין היתר משום שמדובר בתשלום כפל. לבסוף, מבקש הוא לבטל את חיוביו בהוצאות, וזאת לאור העובדה כי ערכאת הערעור הורתה על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לשם השלמות עובדתיות ומשפטיות.

5.        המשיבה בתגובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לדבריה, הטענה המרכזית שהעלה המבקש בנוגע לשיתוף בנכסי קריירה הוכרעה לאחרונה בבית משפט זה בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 26.8.2007; להלן: הלכת פלונית) בו נקבעה הלכה מחייבת לפיה חזקת שיתוף חלה על נכסי קריירה, לרבות מוניטין אישי וכושר השתכרות עתידי. אשר ליתר טענותיו של המבקש, טוענת המשיבה כי אלו הן השגות על ממצאים עובדתיים והתרשמות מעדים, אשר אין מקום ליתן רשות ערעור בגינן. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקש הסכים להתדיין בסוגיית ה"מעין מורד", ועל כן אין לשעות לטענתו בדבר חוסר סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בה; כי לא היה מקום להיעתר לבקשתו לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור; וכי אין להתערב בשאלת הוצאות המשפט שהוטלו עליו.

6.        עיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקש הינן פרטניות לנסיבות המקרה ואינן בעלות אופי כללי. ככאלה, אין הן עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי המקרים בהם תישקל רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בייחוד הדברים נכונים נוכח הלכת פלונית שנקבעה לאחרונה בבית משפט זה (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים מ' נאור וא' רובינשטיין) ולפיה חזקת השיתוף חלה על נכסי קריירה לרבות מוניטין אישי. בהלכה זו נקבע כי "לפי דרכה של הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו", כאשר  נכסי קריירה, שהם כושרו של האדם להשתכר, מורכבים, "על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם ביסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי" (פסקאות 13 ו-12 לפסק דינו של המשנה לנשיאה). בית המשפט הוסיף וקבע כי הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם - פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו (פסקה 23 לפסק דינו של המשנה לנשיאה). כפי שצוין בהלכת פלונית, גישה זו מאשרת את הגישה שהוצגה בעבר בבית משפט זה, עת נקבע כי חרף הקושי המעשי שבדבר, ניתנים מוניטין אישיים שרכש אדם במהלך הנישואין להערכה במקרים המתאימים (ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 193 (2004)), והיא גם עולה בקנה אחד עם הדעה הרווחת בקרב מלומדים בארצנו שנדרשו לנושא.

           הינה כי כן, משהשאלה המועלית על-ידי המבקש - היא השאלה האם בדין הוחלה הלכת השיתוף על המוניטין שרכש - התבררה זה מכבר על-ידי בית משפט זה, ולאור ההלכה שנקבעה ביחס אליה, כפי שפורטה, אשר אף עולה בקנה אחד אף עם הכרעת הערכאות דלמטה בענייננו, אין מקום לקיים דיון נוסף בשאלה זו במסגרת הבקשה הנוכחית.

7.        אף ביתר הטענות שהעלה המבקש אין הצדקה ליתן רשות לערער, שכן הן אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית-עקרונית שיש בה כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית. רובן אף נוגע לממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאות דלמטה וככאלו ברי כי הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. מעבר לדרוש אציין כי אכן, כפי שטען המבקש, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הוחלט להחזיר מספר סוגיות להכרעה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה, צוין כי הקביעה לפיה המבקש הוא "מעין מורד", בטלה. ואולם, בהמשך פסק הדין נקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לדון בסוגיית "מעין מורד" על השלכותיה. לפיכך, נראה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לדון ולהכריע בסוגיה זו לגופה, תוך השתתפות פעילה של המבקש. בנוסף, נוכח ההליכים המרובים שהתנהלו בין הצדדים ולאור ההלכה הפסוקה לפיה על דרך השגרה אין בעלי דין רשאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור ובפרט כשהייתה אפשרות לעשות כן בשלב הדיוני הקודם, אין מקום להתערב גם בהחלטה שלא לאפשר למבקש להעיד את בנו בשלב בו ביקש לעשות כן. לבסוף, אין מקום להתערב גם בהחלטת בית המשפט המחוזי להשית על המבקש הוצאות, משהעניין נעשה במסגרת שיקול-הדעת המסור בידיו.  

           הבקשה נדחית, איפוא. בהתחשב בכך שהלכת פלונית נקבעה לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור זו, וחרף העובדה שהתבקשה תגובת המשיבה, החלטתי, בנסיבות העניין, שלא ליתן צו להוצאות.

           ניתנה היום, א' בטבת תשס"ח (10.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: